פעם, לפני שנים רבות, הייתי כותב מילים ומתפרנס מזה. הפרנסה הייתה נחמדה והמלאכה הייתה נעימה.
אהבתי לכתוב וגם הייתי די מוצלח בזה.
כתבתי על נושאים שהתעניינתי בהם, והעובדה שקיבלתי כסף על זה הייתה בכלל נעימה עד מאוד.
בערך לפני כעשור פלוס קצת, פצחתי בקריירת סטארטאפים מפוארת, וכיוון שהייתי צעיר ואופטימי, שלא לומר דביל, הייתי בטוח שתוך דקה וחצי קונים אותנו וכסף ישפריץ לנו מכל החורים, הדבר הכי חשוב לעשות זה להתפטר מהעבודה בעיתונות, כי זה לא אתי להיות סטארטאפיסט ועיתונאי טכנולוגיה בו זמנית.
הייתי תמים ועוד לא הבנתי שאני צריך את הכסף.
הסטארטאפ לא תפס תאוצה וירד לתהום הנשייה כמו מיזמים רבים וטובים יותר וטובים פחות.
כעבור זמן מה מצאתי את עצמי עובד בתיווך נדל"ן, בעבודה שהצריכה הרבה נחמדות וסבלנות, אבל לא אתגרה את יצר הכתיבה שלי.
המקלדת שלי עברה לניסוח מודעות השכרה ומכירה של דירות, ואחרי כמה זמן, כבר שכחתי שאני יודע לכתוב.
פאסטפורוורד על עוד כמה מיזמים, והקמת העסק הזה לבניית אתרי אינטרנט, תחום שהמקלדת עושה לא מעט קוד, ופחות מדי טקסט שיווקי.
הבוקר השתתפתי בסדנה היומית לכתיבה אפקטיבית של צפריר בשן (המלך) והרגשתי איך התקיעות רבת השנים שלי מתחילה להתפורר.
גוש חנוק בגרון בישר לי שמשהו בתוכי זז ושאוטוטו זה קורה. אני עומד לצאת מהתקיעות שגרמה לי להטיל ספק ביכולת שלי לדברר את עצמי אל המקלדת.
בטוח שזה תחילתו של תהליך, אבל ההרגשה היא חיובית ואפילו אופטימית.
אני חוזר לכתוב.
בהתחלה אני אכתוב בעיקר בשביל לכתוב, כדי לוודא שאני זוכר איך.
אומרים שזה כמו לרכב על אופניים, אבל וואלה זה פחות כואב מישיבה על אוכף במשך שעתיים 😀.
בשלב הבא אחרי שארגיש שהפלומבה באמת השתחררה, אני ארשה לעצמי להתחיל לכוון את הטקסט לכיוון של כתיבה שיווקית אפקטיבית, כזו שגם תסב לי הנאה, כמו שאני אוהב (כי אני באמת אוהב לכתוב, זה כיף לי), אבל חשוב עוד יותר, זה עומד להיות כיוון שיסב לי פרנסה 🍉.
אז הנה, כתבתי פוסט ראשון אחרי הרבה זמן.
זה טקסט שמטרתו העיקרית הייתה להיכתב ולו רק כדי לפנות מקום לטקסט חשוב יותר ומדויק יותר, שמחכה אצלי במחסנית ופשוט שמח שיש לו שם כבר יותר מקום להתמתח לקראת היציאה לעולם.
נשתמע בקרוב. ממש בקרוב.
צבי